מונדיאל הדמים

המועצה ע"ש וולטון הקדוש היא המקום בו תוכלו לדבר על כל נושא שהקשר בינו לבין כדורגל קלוש עד לא קיים בכלל
שליחת תגובה
סמל אישי של משתמש
אייבר דה-בונלס
הצטרף: 26 נובמבר 2020, 23:19
קיבל.ה  506 לייקים

מונדיאל הדמים
מונדיאל הדמים שצפוי להיערך בקטאר בעוד כשנה וחצי מעלה סימני שאלה רבים - מעל כולם הטענות על פגיעה חמורה בזכויות אדם ואלפי העובדים הזרים שמצאו את מותם בזמן העבודות לבניית האיצטדיונים החדשים בנסיכות - זהו סיפורו של קנדי, פועל זר מקניה שהגיע לעבוד בקטאר

מונדיאל הדמים הקרוב שיערך בקטאר נקנה בהרבה כסף וככל ששריקת הפתיחה מתקרבת גוברים הקולות לקיים את הטורניר במדינה אחרת. הדברים לא חדשים ויותר מעשור שהאשמות שונות וביקורות רבות נשמעות מכיוונים שונים. כך למשל ב-2013, כשמגזין הכדורגל הצרפתי פראנס פוטבול פרסם תחקיר מקיף שכלל האשמות קשות וגם עסק בשאלה עד כמה זה מוסרי לקיים את המונדיאל בקטאר. בין ההאשמות הרבות: תשלום של 1.5 מליון דולר לאיסה האיאטו מקמרון וז'אק אנומה מחוף השנהב ואפילו התגייסות של ניקולה סרקוזי בכדי לשכנע את מישל פלאטיני להצביע לקטאר, ב-2010 הם נפגשו עם הנסיך הקטארי שייח טאמין בין חמאד בין חליפה אל ת'אני. בסה״כ נטען שקטאר השקיעה כ-26.2 מליארד דולר רק כדי לזכות באירוח המונדיאל.



בנוסף לביקורת על הכסף הקטארי שקנה את המונדיאל החלו להישמע גם ביקורות בדבר קיומו של המונדיאל בחורף בגלל הטמפרטורות הגבוהות בקיץ שמגיעות ל-50 ויותר. ארגון השחקנים העולמי קרא להחרים את המונדיאל במידה ויתקיים בקיץ כשמנגד הודיעו הליגות הבכירות באירופה שהן לא מוכנות לקיים את המונדיאל בחורף. לצד אלו החלו גם פרסומים שונים על תנאי העבודה והיחס לעובדים הזרים במדינה, אלו שבעצם בונים את שבעת האיצטדיונים החדשים במדינה. מידע חדש שפורסם לאחרונה מצביע על כך ש-5,927 פועלים מהודו, בנגלדש, נפאל וסרי לנקה מצאו את מותם בין 2011 ל-2020. לכך מצטרפים 824 פקיסטנים בין 2010 ל-2020. כמות מקרי המוות גבוהה הרבה יותר משום שמדינות כמו קניה והפליפינים, ששולחות כמות גדולה של עובדים, לא חלקו את הנתונים עם הציבור.



אחד מאותם עובדים הוא קנדי. קנדי נולד בכפר קטן בקניה וחי בעוני מחפיר. אחותו הקטנה מתה כשעוד הייתה תינוקת משום שאמו הייתה חלשה מידי בכדי להניקה. הוא ואחיו הגדול עברו לעיר הגדולה כשהיה בן 4 וגרו ברחוב. הם אספו שאריות אוכל מפחי אשפה בכדי לשרוד עד שאישה בשם לוסי זכתה באמונו ולקחה אותו לביתה, את אחיו הגדול נאלץ להשאיר מאחור. לוסי אספה ילדים נוספים מהרחוב והקימה בית יתומים שעזר לאותם ילדים לחזור למסלול חיים נורמטיבי. אחרי שסיים בהצלחה את לימודיו בבית הספר החל קנדי בחיפושים אחר עבודה כפועל בניין ונתקל במודעת דרושים לעבודה בקטאר. בדיקות רפואיות תקינת וראיון עבודה מוצלח הספיקו, הוא התקבל ותוך מספר ימים המריא לקטאר.



במעמד החתימה על החוזה בקניה הובטחו לקנדי 750 דולר לחודש וביטוח רפואי מלא. עם הגעתו לקטאר הורד מהמטוס עם שאר העובדים החדשים, דרכונו נלקח לצורך ביקורת דרכונים ולא הוחזר יותר. העובדים הקנייתים הועלו לאוטובוסים ונלקחו למשרדי החברה בדוחא. במשרדי החברה הם אולצו לחתום על חוזה עבודה חדש בשפה הערבית ודרכוניהם הוכנסו לכספת. בשלב זה קיבלו העובדים צילום-דרכון למשך השהות בקטאר. אחרי הליך הקליטה המהיר הועלו שוב לאוטובוסים שהסיעו אותם למחנה המגורים - באמצע המדבר, רחוק מהעיר וממשרדי החברה.

במחנה המגורים תנאי המחיה היו בלתי נסבלים וכ-40,000 עובדים שכולם עובדים באתרי הבניה הסמוכים חיו בצפיפות בלתי נסבלת. לפי העדויות של קנדי חיו בכל חדר כ-20 עובדים וכל חדר כזה היה צריך לחלוק את תא השירותים והמקלחת שלו עם החדר הסמוך, כך יצא ש-40 עובדים נאלצו להתחלק באסלה ובמקלחת אחת בלבד. את חשבון המים נאלצו העובדים לשלם בנפרד. הנסיעה לאתרי הבניה הייתה אורכת כשעתיים-שלוש לכל כיוון וביום עבודה רגיל עבדו הפועלים בין 10 ל-12 שעות בחום קודח של 40 עד 50 מעלות.



באחד מימיו הראשונים, וללא הכשרה מוקדמת, הוטל עליו להעביר חומרים כימיים מסוכנים ממקום למקום. אמצעי המיגון היחידי שניתן לו הייתה מסיכה בלבד. בשל החום הכבד הוריד קנדי את המסיכה בכדי לנגב את הזיעה ונחשף לאחד החומרים הכימיים. תוך דקות איבד קנדי את התחושה בלשון והובהל לבית החולים, שם נאלץ לעבור ניתוח עליו חוייב לשלם 185 דולר, שנוכו כמובן ממשכורתו הראשונה. הביטוח הרפואי שאמור היה לשאת בהוצאות התנער מהתשלום בטענה שנזקים בפניו של המבוטח לא כלולים בפוליסה. יום אחרי הניתוח, וללא ימי החלמה, הוחזר קנדי לעבודה. מעט אחרי תאונת העבודה המצערת התברר לקנדי ששלל ההבטחות שניתנו לו בקניה לא תואמות את המציאות. בהמשך הולן שכרו לתקופה של שלושה חודשים ובשלב זה החל ניסיון לאגד את העובדים כדי לפתוח בשביתה, אך רוב רובם של העובדים פחדו מהחברה ומחברת האבטחה של מחנה המגורים. אחד העובדים אף דיווח למנהלי המחנה על השביתה המתוכננת וקנדי וחבריו החלו לקבל איומים ממשיים פן יפתחו בשביתה.



כצעד אחרון לשיפור תנאי המחיה והעבודה החל קנדי לפנות לחונכים-המתנדבים בבית היתומים שבו גדל. אחת החונכות, נורבגית בשם אסטריד, שלחה לקנדי כסף כדי שיקנה מצלמה דיגיטלית וקישרה אותו לאמנסטי, ארגון בינלאומי שעוסק בין היתר גם בפגיעה בזכויות אדם. קנדי תיעד את הנעשה ושלח את התמונות שצילם במייל או בפייסבוק לאמנסטי שדאגה לפרסם את התמונות והעדויות ברחבי העולם. כתוצאה מפרסום הדברים במדיות הבינלאומיות ביצעה חברת האבטחה חיפוש במגורי העובדים, המחשב הנייד נמצא והוחרם, בנוסף ניתקה החברה את האינטרנט במחנה העבודה כדי למנוע מהעובדים קשר עם העולם שבחוץ. כתוצאה מהחיפוש במחנה העבודה החליטו 70 עובדים לפתוח בשביתה אך חברת האבטחה דיכאה את המרד במהרה תוך שהיא מאיימת עם נשק חם על העובדים שהחליטו למרוד. דווקא על המצלמה הדיגיטלית שקנה בדוחא הצליח קני לשמור, משום שנשא אותה על גופו כל העת. הוא המשיך לתעד את הנעשה וחיכה להזדמנות ליצור קשר עם העולם שבחוץ.



בהמשך פנה קנדי למהנדסים ההודים שנהנו ממעמד גבוה יותר בשל היותם בעלי השכלה. מעמדם איפשר להם לשאת מחשבים נייידים וקנדי שאל מחשב נייד מאחד המהנדסים בכדי ליצור קשר עם אמנסטי, שהמליצה לפנות למשרד העבודה הקטארי ולשגרירות קניה בקטאר. קנדי ועוד עשרות עובדים נוספים ברחו בשעת לילה ממחנה המגורים והגיעו בעזרת משאיות למשרד העבודה. שם נאמר להם להגיע עם מכתב התפטרות מודפס, דבר שכמובן לא היה אפשרי מבחינתם. משם המשיכו קנדי וחבריו לשגרירות קניה אך עם הגעתם נתקלו במאות עובדים זרים מקניה עם בעיה דומה. הם הבינו במהרה שהשגרירות מתעלמת מהבעיה. בשיחה עם דיפלומט קנייתי נאמר להם שהחברה כלל לא רשומה בקטאר ושאין לשגרירות מה לעשות בנידון.



השמועה בדבר הביקור של קנדי בשגרירות החלה לתפוס גלים במחנה המגורים ומספר עובדים נפאלים והודים הצטרפו לקני וחבריו במאבקם נגד החברה. החבורה המגובשת תכננה שביתה נוספת שבה השתתפו 300 עובדים אך בדיוק כמו בפעם הקודמת גם הפעם הם זכו לאיומים ממשיים על חייהם. לקנדי אף נשלחו תמונות של גופות רקובות באמצע המדבר כדי לגרום לו לוותר.



זמן קצר לאחר מכן קיבל קנדי מידע חשוב מאחד המהנדסים ההודים, המהנדס טען שהוא יודע היכן שוכנים משרדי החברה ובמבצע נועז אחרון ברחו באחד הלילות עשרות עובדים ממחנה המגורים ופרצו למשרדי החברה תוך שהם פוצעים קשה את המאבטחים במקום. ממשרדי החברה נלקח כסף מזומן שהיה מיועד למשכורות שהולנו, אך חשוב מכך הוחזרו כלל הדרכונים של מאות עובדים שחיו במחנה המגורים. בבוקר שלמחרת פשטה המשטרה וחברת האבטחה על המחנה ודרשה את הדרכונים והכסף בחזרה, תוך שנשק חם מכוון אל הפועלים. אלו החלו לצעוד לכיוון אנשי האבטחה והמשטרה, שנסוגו לבסוף ונתנו לעובדים לצאת משערי המחנה.



400 העובדים שעזבו את המחנה באותו בוקר החלו לצעוד לכיוון שדה התעופה בדוחא, מבלי לדעת איך ומי ישלם על כרטיסי הטיסה שלהם חזרה הביתה. ממשלת קטאר, שהכחישה לאורך כל הדרך את הדיווחים של אמנסטי, הבינה במהרה שהתפוצצות של הפרשה תגרום לנזק תדמיתי רב ומימנה את כרטיסי הטיסה שלהם הביתה. לעשרות אלפי עובדים אחרים לא היה את המזל שהיה לקנדי, שחזר לכפר שלו בשלום. מעט אחרי חזרתו לקניה ביקר בכפר שלו מתנדב מקבוצת האולטראס The Unity של בורוסיה דורטמונד. הקשר עם קנדי נוצר במהרה והוא הוזמן לגרמניה בכדי לספר את הסיפור שלו. כמו קנדי התארחו פועלים רבים ברחבי גרמניה וסיפרו את שעברו עת שעבדו בקטאר.



אין ספק ששיתוף הפעולה של קניה ושל מדינות נוספות עם קטאר, והפגיעה החמורה בזכויות אדם וגרימה למוות ברשלנות של אלפי עובדים נוספים צריכה להדליק נורה אדומה אצל אוהדי הכדורגל ברחבי העולם. כדורגלנים מוערכים כמו צ׳אבי, שאמר לא מזמן שהוא רוצה ״לנצל את ההזדמנות כדי לקחת חלק במסע המרגש של קטאר לעבר מונדיאל 2022״, צריכים גם הם לפקוח את עיניהם. גם שיתוף הפעולה של באיירן מינכן עם קטאר ועצימת העיניים נוכח הפשעים צריך להיפסק ולהעסיק רבים כל עוד הוא נמשך.



"השיקרייה", האולטראס של באיירן, מאוד עקביים בנושא ומוחים נגד שיתוף הפעולה. באחד משלטי המחאה מצויר קרל היינס רומינגה, מנכ״ל באיירן, כשלצידו אולי אונס, מנכ״ל באיירן לשעבר, שצוטט באומרו: ״תנאי האימון כאן מצויינים״, תוך ששניהם לובשים ״משקפי כסף״, שמסתירים להם את מה שקורה מסביב. "השיקרייה" ארגנה בעבר מספר אירועי עדות שאליהם הגיעו פועלים לספר על הנעשה בקטאר. לאחד האירועים האלו אף הוזמנו נציגי ההנהלה של באיירן שסירבו להגיע ולהתייחס לדברים.

על פרנץ בקנבאואר, שצוטט באומרו ״הייתי באתרי הבניה בקטאר ולא ראיתי עבדות מודרנית״, אמר קנדי בראיון מיוחד לפנזין Tacheles של The Unity: ״עבדות מודרנית קיימת. הייתי חלק מזה. אם כל מה שעברתי לא נחשב לעבדות אשמח שמישהו יסביר לי עבדות מה היא. אנשים כמו בקנבאואר צריכים לבקר באתרי העבודה האמיתיים באמצע המדבר, ולא באתרי העבודה בדוחא שהמשטר מדגם בכוונת תחילה. בכל יום ראיתי אמבולנסים עוזבים את אתרי הבניה עם גופות של עובדים שלא עמדו בעומס החום או שאפו כימיקלים רעילים. הודו זו המדינה היחידה ששאלה איך זה יתכן שכל כך הרבה עובדים מוצאים בקטאר את מותם. אני מאחל לפרנץ בקנבאואר לעבוד יום אחד באתר בניה כזה ואז נראה אותו מדבר״.



קנדי הוא כמובן לא העד היחידי שמספר על הנעשה באתרי המגורים והבניה בקטאר. צוות של ערוץ הטלוויזיה הגרמני WDR הצליח להסתנן לאחד מאתרי המגורים הללו ולתעד משך ימים את הנעשה. חלק מהציטוטים של העובדים במקום: ״אנחנו כלואים״, ״אנחנו חיים ממים ולחם, לא יכולים להרשות לעצמנו שום דבר נוסף״, ״לפעמים אני שואל את עצמי אם לא עדיף כבר למות״. חשוב להזכיר שכדי לצלם בקטאר עבור גוף תקשורת כזה או אחר צריכים גופי התקשורת לקבל תחילה את אישורה של הממשלה. העובדים ידעו והזהירו את צוות הטלוויזיה בדבר צילום הדברים, שיכול להוביל בקטאר לעונשי מאסר ממושכים. גופי התקשורת שכן מקבלים אישור נלקחים לרוב לאתרי ראווה שמסתירים את האמת.

קולות המחאה מתגברים גם במדינות אחרות, כך למשל בנורבגיה, שם החלו קבוצות נורבגיות, ובראשן רוזנבורג, לקדם אג׳נדה שתמנע את השתתפותה של הנבחרת המקומית במונדיאל הדמים בקטאר. רוזנבורג אמורה להעלות את הנושא לסדר היום ב-14.3 בישיבה מיוחדת עם ההתאחדות, שנאלצת להתמודד עם לחצים הולכים וגוברים להחרים את המונדיאל. כדי להתמודד עם הביקורת הרבה הודיעה הנסיכות הערבית על רפורמה מקיפה שמבטלת את הצורך באשרת יציאה לעובדים זרים ומקלה במעבר של עובדים בין מעסיקים. עוד דווח על כניסתו לתוקף של חוק שכר מינימום החל מינואר 2020 אך לא דווח מה גובהו. בקטאר מועסקים נכון להיום כ-2 מליון עובדים זרים.



נשיא פיפא, ג׳יאני אינפנטינו הגיב להתפתחויות ואמר: ״בלי המונדיאל בקטאר לא היינו מדברים על זכויותיהם של העובדים הזרים״. על ההתפתחויות בנורבגיה אמר: ״אני לא חושב שחרם הוא הפתרון. דיאלוג זו הדרך הטובה ביותר והיחידה לפתור את הנושא״, לפי אינפנטינו ניתן לראות ״שיפור משמעותי״ בתנאי העבודה והמחיה של העובדים הזרים בקטאר.



אם חשבתם שיש סוף לשחיתות אז נזכיר שקטאר צפויה להשתתף במוקדמות המונדיאל האירופאיים, היא שובצה לבית עם פורטוגל וסרביה כדי לצבור ניסיון וכדי לא להתבזות במונדיאל מבחינה ספורטיבית. גם בקופה אמריקה היא צפויה להתארח אחרי שכבר התארחה בו בעבר.



כבר היום ברור שקיומו של המונדיאל לפי התכנון המקורי ישאיר כתם גדול על הספורט הכי פופולרי בעולם, כתם שיהיה קשה מאוד למחוק. נראה שלפחות כרגע, רק לחץ של ההתאחדויות, הנבחרות והשחקנים, שאמורים להשתתף בטורניר, יעזור לשנות את ההחלטה הבזיונית לארח בקטאר את המונדיאל, שישוחק ככל הנראה על קברם של אלפי עובדים זרים שמצאו את מותם בזמן העבודות

https://www.fussball.co.il/post/qatar-2022


זה לא סיפור חדש כמובן.. השמועות והסיפורים קיימים כבר כמה שנים טובות אבל עצוב לדעת איך למרות שאנחנו בטוחים שלמדנו מההיסטוריה ושאנחנו נאורים יותר שום דבר לא השתנה בעולם הזה.. הכסף מעוור ואנשים סובלים ומתים בשביל הנאה רגעית ואיצטדיונים שישארו ריקים עוד שנתיים

כמו שכתוב שם מועדונים בנורבגיה ואירגוני אוהדים בגרמניה פועלים להחרים את המונדיאל הזה, מבחינה אישית? הלוואי שהוא יבוטל לגמרי.. עם הקורונה והכל גם ככה הטורניר הזה מיותר בינואר וחוץ מזה זה יהיה שיעור מאוד חשוב לעולם אם הטורניר הזה פשוט לא יקרה כי פשוט לא מגיע לנו הפעם..
גרופינקל טוב בהתקפה, קאניונדו טוב בהכל
הפוסט קיבל 2 לייקיםGiliאבו-דגל
סמל אישי של משתמש
ההוא שאמרו לו
הצטרף: 26 נובמבר 2020, 21:01
קיבל.ה  847 לייקים

אני בעיקר חושב שאין מודעות לנושא, אם לא הכתבה של פוסבאל אתמול לא הייתי שומע על זה, מחאה מוצדקת ובתקווה יצטרפו לזה אוהדים ממדינות נוספות
GLAD ALL OVER
האמיני יום יבוא!
סמל אישי של משתמש
Hapoelian
הצטרף: 27 נובמבר 2020, 12:24
קיבל.ה  408 לייקים

תודה רבה על שיתוף המידע החשוב!

עבדות מודרנית קיימת והלוואי שאנחנו כקהילה גלובאלית נדע להחרים אירועים כאלה.
It's 1991 and I refuse to come wack
סמל אישי של משתמש
מילפורד
הצטרף: 26 נובמבר 2020, 21:19
קיבל.ה  1140 לייקים

ייתכן שחשוב להעביר/לבטל את המונדיאל משם.
אני חושש שזה לא ממש יעזור לכל אלו שנפגעו ועדיין נפגעים שם, איזה מענה הולם יש שיטפל בנפגעים?

לצערי, הכסף מדבר חזק מידי , אני לא מאמין שאיזשהי מחאה בנושא באמת תגרור שינוי, הלוואי ואתבדה.
סמל אישי של משתמש
פרימו לוי
הצטרף: 28 נובמבר 2020, 20:45
קיבל.ה  768 לייקים

הלוואי הלוואי שהמונדיאל הזה יוחרם. אבל אני מאוד אופתע אם למעט כמה אקטים סימבוליים אשכרה יקרה משהו ממשי כדי לפגוע במונדיאל הזה.
סמל אישי של משתמש
its-sick
הצטרף: 13 נובמבר 2020, 15:15
קיבל.ה  1233 לייקים

תרבותית, האירופאים מסוגלים להחרים את שידורי המונדיאל הזה. והם שוק גדול.
שאר העולם לא ישים קצוץ.
גם אם יהיה כזה חרם זה יהיה מאוחר מדי, ויוכל להשפיע רק על מונדיאלים עתידיים.
חוקים ואיסורים שאין מקורם ב"מה ששנוא עליך אל תעשה לחברך" הם מרושעים מטבעם. לפי מדד זה הדת היהודית קרובה למעמד של רשע מוחלט.
لا إله
מי שמאמין ולא מפחד, הריהו שקול למחבל מתאבד.
נא לא לצטט הודעות של אנשים לא ראויים, שיישאר מוסתר, תודה.
טכנית לארז
הצטרף: 26 נובמבר 2020, 20:21
קיבל.ה  1570 לייקים

יש נתונים רשמיים של מספר הפועלים שנהרגו במהלך הבניות של יפן/דרום קוריאה 2002, גרמניה 2006, דרום אפריקה 2010, ברזיל 2014 ורוסיה 2018?
דריבל ענק על מפתן השש עשרה
סמל אישי של משתמש
Frenzy
הצטרף: 27 נובמבר 2020, 11:13
קיבל.ה  731 לייקים

טכנית לארז כתב: 09 מרץ 2021, 12:28 יש נתונים רשמיים של מספר הפועלים שנהרגו במהלך הבניות של יפן/דרום קוריאה 2002, גרמניה 2006, דרום אפריקה 2010, ברזיל 2014 ורוסיה 2018?
אני לא זוכר איפה ראיתי את זה, אבל אני חושב שהנתונים היו בערך 60 ברוסיה ו6 בברזיל
עם הזמן הייאוש נעשה יותר נוח
הפוסט קיבל לייק אחדטכנית לארז
סמל אישי של משתמש
מילפורד
הצטרף: 26 נובמבר 2020, 21:19
קיבל.ה  1140 לייקים

היתה על זה כתבה לא מזמן , הכי הרבה שיש (מנתונים רשמיים) זה מהאולימפיאדה בסין , וגם שם היה מדובר על 2 סידרי גודל פחות ממה שהולך בקטאר.
הפוסט קיבל לייק אחדטכנית לארז
Giovanni Giorgio
הצטרף: 16 נובמבר 2020, 19:25
קיבל.ה  686 לייקים

הזדמנות מעולה לישראל להחרים את המפעל
ועכשיו ברצינות, כולם ידעו על זה במשך שנים ואף אחד לא טרח לעשות כלום, אני ספק אם משהו ישתנה
long live the zapta
Ron.T
הצטרף: 17 נובמבר 2020, 22:30
קיבל.ה  326 לייקים

Giovanni Giorgio כתב: 09 מרץ 2021, 13:17 הזדמנות מעולה לישראל להחרים את המפעל
ועכשיו ברצינות, כולם ידעו על זה במשך שנים ואף אחד לא טרח לעשות כלום, אני ספק אם משהו ישתנה
הישראלים יכולים להתחיל בלהחרים את דובאי,זה לא שכל הסיפורים האלה הם משהו שקורה בקטאר ולא בשאר הממלכות של בארוני נפט במפרץ.
סמל אישי של משתמש
7even
הצטרף: 28 נובמבר 2020, 20:35
מיקום: ליד שביט בשער
קיבל.ה  1635 לייקים

כתבה מרתקת והעובדה שמה שמראים לעולם זה משהו אחד ומה שקורה זה משהו אחר הזכיר לי מאד את עניין הגטאות במלחמת העולם השניה.
אמנם הכתבה מרתקת אבל יש בכל העניין קצת צביעות.

מה עם מפעלי נייקי שמעסיקים אנשים בדולר ליום? זה מנע ממישהו לקנות נייקי פעם?
מה עם היישובים והאוכלוסיות הענקיות שנמחקו מעל פני האדמה בסין כדי לבנות תשתיות ואיצטדיונים? לא ראיתי שזה הפריע למישהו.
מה עם הפרת זכויות האדם העקבית שנעשית בהמון מקומות בעולם שוב ושוב ושוב?
רק שבוע שעבר, לצורך העניין, יושב ראש הרשות הפלשתינית התבטא נגד זכויות נשים ולהט"בים ללא שום גינוי מאף אחד. לכולם ידוע שבני דודינו מתייחסים לנשים כאל מוצר ותו לא ושיעור הרציחות שם פסיכי.
האם מישהו חושב להטיל חרם ספורטיבי על הרשות?

אני לחלוטין מסכים שיש לעשות משהו דחיפות בקטאר אבל הבעייה היא ממש לא רק קטאר. אם כבר חרם אז על כולם.
יהיה טוב הפועל!
שליחת תגובה