ראיון נרחב עם ים מדר בידיעות:
לא הרבה יודעים, אבל ים מדר הגיע לחלון המשחקים הקודם של נבחרת ישראל במוקדמות גביע העולם כשהוא על כיסא גלגלים. "באמצע משחק עם פרטיזן בלגרד הרגשתי שמשהו בברך לא בסדר, שמעתי קליק ונלחצתי", הוא משחזר בראיון בלעדי ל"ידיעות אחרונות". "כשדברים כאלה קורים אתה לא רוצה לקחת סיכון. אחרי המשחק לא הצלחתי ללכת וידעתי שלמחרת יש לי טיסה לארץ, כדי להצטרף לנבחרת. לא רציתי להעמיס על הרגל, אז החלטתי להגיע לשדה התעופה בכיסא גלגלים. אחרי הנחיתה הרגשתי יותר טוב. כשמגיעים לנבחרת אתה צריך להקריב מעצמך".
מדר בן ה־21 הוא בורג חשוב מאוד בנבחרת, עד כדי כך שהעובדה שלא שיחק לאחרונה בפרטיזן בעקבות וירוס שחטף הדאיגה מאוד את אנשי איגוד הכדורסל, שהקפידו לשמור איתו על קשר קבוע. מדר כבר החלים, אבל שלשום בהפסד לגרמניה (71:67) הוא נראה קצת חלוד למרות שקלע 12 נקודות.
"זה כל כך שונה להגיע לנבחרת מחו"ל מאשר מקבוצה מהליגה בישראל", מספר מדר. "כששיחקתי בהפועל ת"א זה היה כזה שגרתי לבוא לאימוני הנבחרת, אבל כשאתה מגיע מקבוצה באירופה המשמעות הרבה יותר גדולה".
איך המאמן החדש גיא גודס, אתה מסתדר איתו?
"מאמן מצוין שעשה דברים מדהימים גם כשחקן. עד עכשיו הוא עושה עבודה מצוינת, ואנחנו השחקנים נעשה הכל כדי לנצח, כי בסוף על זה מודדים אותנו".
השיחה מז'ליקו, הצמרמורות, ההכלה
מדר חי בסוג של חלום שכל כדורסלן היה חוטף בשתי ידיים. הוא משחק תחת המאמן המעוטר ביותר בכדורסל האירופי (וכנראה שגם הגדול מכולם) ז'ליקו אוברדוביץ', חתום באימפריה כמו פרטיזן בלגרד, ובמקביל בוסטון סלטיקס – שבחרה בו בסיבוב השני בדראפט 2020 – עוקבת בקפידה אחרי ההתקדמות שלו.
"אני חייב להיות כן, זה לא קל. אבל אתה צריך לסמוך על מי שאתה נמצא איתו ואני חושב שלא יכולתי לבחור בן־אדם יותר טוב לסמוך עליו מאשר ז'ליקו".
אוברדוביץ' – לא פחות ולא יותר. תשתף איך זה התחיל.
"ז'ליקו התקשר בפעם הראשונה חודשיים לפני שחתמתי, אבל הייתי בליגת הקיץ בארה"ב ואמרתי לו שאני צריך לראות איך זה מתפתח. בפעם השנייה שהתקשר, החוזה נסגר תוך יומיים".
איך זה מרגיש כשהמאמן המעוטר באירופה מתקשר אליך?
"צמרמורות בכל הגוף, זה אפילו לא משהו שאתה חולם שיקרה לך. כשראיתי את השם ז'ליקו אוברדוביץ' על המסך של הנייד הרגשתי כבוד ענק. אחרי שגם שמעתי את הקול שלו בכלל לא הבנתי איפה אני נמצא. לקבל מז'ליקו שיחה ולשמוע שהוא רוצה שתשחק אצלו מראה לך שאתה בדרך הנכונה כשחקן".
איך זה להתאמן תחתיו?
"חוויה יומיומית. הוא דורש המון. ז'ליקו הוא המאמן שעובד הכי קשה בעולם, וזה יפה לראות את האנרגיה שהוא משקיע בפרטים הקטנים. הוא בפוקוס בכל רגע, מעיר, מכוון".
כששיחקת בישראל היית ידוע כדעתן לא קטן, איך זה מסתדר איתו?
"כשאתה עובר לאירופה אתה לא רק עוזב את הבית, אלא גם עובר לתרבות אחרת. הכל משתנה. צריך לדעת להסתגל לסיטואציה, וגם לשנות אצלך דברים כדי למקסם את היכולת שלך. בסוף אתה בונה עם אוברדוביץ' איזושהי מערכת יחסים. אתה מקבל ומכיל גם את הצעקות ואת הדברים הפחות נעימים. אתה צריך לדעת לספוג, להסתכל על ההערות ולא להיפגע מאיך שהדברים נאמרים. מי שלא מספיק חכם לא מצליח לשרוד את זה. לפעמים גם צריך לקבל בראש ולצמוח מזה. אני חייב להיות כן, זה לא קל. אבל אתה צריך לסמוך על מי שאתה נמצא איתו, ואני חושב שלא יכולתי לבחור בן־אדם יותר טוב לסמוך עליו מאשר ז'ליקו".
והנה דוגמה קטנה שממחישה את הדמות. לאחרונה חטף מדר שאגה במהלך משחק יורוקאפ של פרטיזן מול אנדורה. זה היה אחד המשחקים הטובים יותר של הישראלי (15 נקודות). בשניות האחרונות של הרבע השלישי הוא קלע שלשה גדולה, חגג עם האוהדים ושכח לרדת להגנה. עם הבאזר לסיום הרבע, אוברדוביץ' גער בו. "ראיתם את זה מהצד כאילו הוא התעצבן, אבל הוא פשוט לא יוותר לך על הדברים הכי קטנים. ידאג שתעשה כל מה שהוא יבקש. בסופו של דבר זה מה שמנצח משחקים", מסביר מדר.
ומנקודת המבט שלך?
"יש המון אמוציות במגרש. צריך לדעת להישאר מרוכז בהר הגעש שיש במשחק בית של פרטיזן. לדעת לרדת להגנה גם אחרי סל. ההרגלים החדשים שיהיו לי ייקחו אותי לשלב הבא".
התקופה הקשה, ההתמודדות, הקהל
מדר התחיל את הקדנציה בפרטיזן באוגוסט 2021 בצורה מדהימה. הוא כיכב בשורה של משחקי הכנה, ונראה היה שהוא בדרך לעונה שתוביל אותו לגבהים חדשים. בפועל, במשחקים האחרונים הוא חווה ירידה במספר הדקות, ובגלל המחלה לא נרשם לשבוע הגביע הסרבי, שבו פרטיזן העפילה לגמר אבל הפסידה את התואר ליריבה המרה, הכוכב האדום בלגרד.
"בעונת כדורסל, ובטח לשחקן צעיר בשנה הראשונה שלו מחוץ לבית, יש עליות וירידות, וצריך לדעת להתמודד עם זה", אומר מדר. "לא תמיד אתה מקבל את מה שאתה חושב שמגיע לך במגרש. צריך לנתח את הדברים בצורה הכי יבשה, לנתק את הרגש. בסופו של דבר, תמיד יש את המשחק הבא וצריך לבוא אליו מוכן".
ים מדר של לפני שנה־שנתיים לא היה מדבר ככה.
"אולי התבגרתי, זה תהליך שעברתי. אתה מתרחק מהבית ויש קשיים, השאלה היא מה אתה עושה עם זה, כי אין לך יותר מדי ברירות. צריך להיות סבלני, אבל בו־זמנית לרצות שדברים יקרו עכשיו. שחקן צריך להיות עם איזושהי מידת רחמים על עצמו כדי לא לשקוע בדברים, ושם באמת אתה מראה את האופי שלך. כשהכל טוב אז הכל קל, וכשלא הולך מתגלה הבן־אדם האמיתי".
ספר קצת על האוהדים של פרטיזן, הם מהמשוגעים באירופה.
"זכות ענקית לשחק בשבילם. תמיד יש תמיכה, גם ברחוב, אחרי הפסדים וניצחונות. עד שאתה לא נמצא שם אתה לא יכול לתאר את ההרגשה".
ה־NBA, החבר דני, המדיח שהפסיק לעבוד
כזכור, מדר נבחר במקום ה־47 בדראפט ה־NBA על ידי בוסטון, ומאז מפלרטט עם כניסה לליגה הטובה בעולם. לפני פרטיזן ניסה את מזלו בליגת הקיץ, אבל הסלטיקס לא נתנו לו חוזה מובטח. "החלום הכי גדול שלי זה לשחק ב־NBA. ליגת הקיץ הכינה אותי לשלב הבא ונתנה לי ניסיון אדיר".
מה שונה בין ליגת הקיץ לליגה בישראל?
"הכל. הגעתי מהפועל ת"א ופתאום אין לידי שחקנים ישראלים, אין שום דבר שאתה מכיר. הגעתי לקבוצת ליגת קיץ עם ארבעה שחקנים שכבר היו להם חוזים מובטחים ב־NBA. מצד אחד זה טוב, כי יש להם ניסיון, אבל מצד שני זה אומר שלך יהיה פחות סיכוי להשיג חוזה. לא ביקשתי שיפנו לי מקום, אני צריך להיות מספיק טוב כדי לקחת את המקום שלי".
למדר הייתה אפשרות להישאר בליגת הפיתוח. בדיעבד, לפי איך שהעונה ב־NBA התפתחה עם כאוס הקורונה והעובדה שהמון שחקנים הושבתו ובמקומם הוקפצו שחקנים מליגת הפיתוח – חלקם ברמה של מדר, אולי אפילו פחות טובים – ייתכן שזאת הייתה טעות לא להישאר. אבל הישראלי בן ה־21 לא מסתכל ככה על הדברים: "לא יכולתי לסרב להצעה של פרטיזן וז'ליקו. אתה חייב להגיד כן, ומיד, להצעה ממאמן כזה".
אחד החברים הקרובים של מדר הוא דני אבדיה, שבדיוק כמוהו מצא את עצמו בגיל צעיר מאוד משחק בחו"ל, אבל ב־NBA. "כולנו צריכים להתגאות בדני", מפרגן מדר. "הוא עושה דברים שאולי חוץ מעומרי כספי אף ישראלי לא עשה. הוא נותן שנה שנייה מצוינת מבחינת היציבות בדקות המשחק וביכולת, בטח לאחרונה".
הציפייה של רבים בישראל הייתה שדני יקלע יותר ויהיה יותר מעורב.
"הוא מוכשר מאוד ואנחנו צריכים לתת לו זמן. דני משחק בקבוצה שלוקח זמן להבין בה מה צריך לעשות כדי להביא את היכולת שלך לידי ביטוי. הוא עושה את זה עם המון שכל ובדרכו. אני סומך עליו".
עזוב רגע כדורסל, איך זה לגור בגיל 21 לבד במדינה זרה?
"לא קל. יש לי משפחה מאוד תומכת, אבל בסופו של דבר אתה צריך לצאת החוצה ולפעמים גם ליפול, ככה אתה לומד על עצמך המון. יש קשיים, התמודדויות, גם על המגרש, וזה מתעצם כשאתה חוזר הביתה לבד. זאת עונה ראשונה שיצאתי מישראל, הקבוצה עוטפת אותי, דואגת לכל מה שצריך".
הקושי הראשון שחווית?
"שהמדיח הפסיק לעבוד אחרי יומיים, אבל יש עוד. אתה חוזר הביתה, שם את הבגדים בכביסה ואז אחרי שלושה ימים קולט שאף אחד לא תלה אותם. עכשיו זה כבר יותר זורם – אני שוטף, מכין אוכל, מכבס. האמת שאני גם מקפיד להביא מהארץ בשר כשר, אז גם התחלתי לבשל, וזאת באמת חוויה".
איפה נראה אותך בעוד שלוש שנים?
"המטרה כרגע היא רק פרטיזן. יש לנו משימה אחת ברורה – לעלות ליורוליג (אם תעלה לגמר היורוקאפ). הקבוצה ואני מרוכזים במטרה".
