זה מלפני שלושה ימים אבל רק עכשיו קראתי. מאד מעניין
https://www.haaretz.co.il/magazine/the- ... -1.9608389
איך להבין את מתנגדי החיסונים
מאת אורן טלר וגילי קוגלר
ייתכן שהם פשוט לא רוצים להגיד את מה שהם חושבים באמת
ההתנגדות לחיסונים ותיקה כמו החיסונים עצמם. גם החיסון נגד מחלת האבעבועות השחורות באנגליה, שפיתח אדוארד ג'נר לפני יותר מ–220 שנים, עורר התנגדות רבה — אפילו לאחר שהוכחה תרומתו של החיסון להצלת חייהם של מאות אלפי בני אדם.
מבצע החיסונים העולמי נגד נגיף הקורונה מוכיח שתנועת ההתנגדות הזאת עדיין חיה ובועטת. למרבה המזל, בישראל נתוני ההתחסנות גבוהים מאוד. הסגרים הממושכים, הפגיעה הכלכלית, האתגרים החברתיים והאישיים יצרו הסכמה רחבה בציבור שהתחסנות מהירה של האוכלוסייה היא הפתרון היעיל היחיד להתגברות על המגפה. אולם, רבים עדיין נמנעים מלהתחסן. למעשה, ככל שקמפיין החיסון מעמיק, נדמה שכך גוברים גם קולותיהם של אלה שמתנגדים להתחסן. ההתנגדות האקטיבית — אף על פי שהיקפה מצומצם — מעוררת זעם ציבורי וחוסר סבלנות לחופש הבחירה של הסרבנים, בטענה מובנת שהסירוב פוגע בסולידריות החברתית במדינה ומעכב את פתיחת המשק ואת סיום ההגבלות. הזעם מתעצם יותר למשמע הסיבות וההסברים מפיהם של המתנגדים, המתבססים לרוב על רסיסי מידע, שמועות חסרות שחר ותיאוריות קונספירציה.
בניגוד להתנגדות הראשונית לחיסון האבעבועות השחורות, שנבעה מחוסר היכרות עם הפרקטיקה החיסונית, ההתנגדות בימינו מגיעה על אף הידע האפידמיולוגי והמדעי, שמספק הוכחה ליכולתו של המדע למצוא פתרונות ולהגן על אוכלוסיות מפני מחלות ממיתות.
בעוד שאפשר להיות סלחנים כלפי חששות מתופעות לוואי בחיסון כמו זה שניתן לפני 200 שנה, קשה יותר להבין את ההתנגדות לחיסונים בימינו, וקשה עוד יותר לקבל טיעונים שלא פעם נשמעים כמו אותם חששות של לפני 200 שנה.
האם ייתכן שההסברים שנשמעים מפי מתנגדי החיסונים כיום מסתירים חששות שאינם נאמרים ישירות, שאולי אפילו הם עצמם אינם לגמרי מודעים אליהם? עיון בתיאורה מתחום יסודות המוסר עשוי להציע הסבר אפשרי.
מוסר הוא עניין חמקמק. חוקרים והוגים חלוקים בשאלת מקור המוסר. האם יש מוסר אוניברסלי או שהמוסר הוא תלוי תרבות? האם הוא מולד או נרכש? האם הוא שכלי או רגשי? חוקר מוביל בתחום הפסיכולוגיה של המוסר, ג'ונתן היידט (Haidt), מציע פתרון לשאלות אלה, שיש בו כדי לעזור להבין היבט נוסף בתופעת ההתנגדות לחיסונים.
על פי היידט, המוסר האנושי התפתח באופן אבולוציוני, ולמרות הביטויים השונים של דרכי התנהגות בכל תרבות, ניתן לזהות יסודות מוסריים משותפים לקבוצות וחברות. היידט מזהה שישה יסודות שמרכיבים את המוסר האנושי האוניברסלי: הגנה מסבל; הגינות ושוויון; חירות; נאמנות; כבוד לסמכות; וקדושה.
אחדים מאיתנו עשויים בוודאי להרגיש אי־נוחות לנוכח קריאת הרשימה. ואכן, היידט מראה שהעולם המערבי ותפיסת העולם הליברלית שימרו וקידמו רק את שלושת העקרונות הראשונים — הגנה מסבל, הגינות ושוויון וחירות, וביטלו את מה שנתפס בעיניהם שמרני או פרימיטיבי. חברות מסורתיות ושמרניות המשיכו מנגד לתת ביטוי לכל ששת היסודות, על ידי הנכחתם בתרבות ובשיח. ועם זאת, אף על פי שהשיח הליברלי צימצם במידה רבה את ערכי הנאמנות, הסמכות והקדושה, אלה הוסיפו להתקיים מתחת לפני השטח, והמשיכו לשמש תפקיד משמעותי, אם כי חמקמק, במבנה המוסרי של פרטים בחברה המערבית.
בבסיס ההתנגדות לחיסונים עשויות לעמוד סיבות שונות. אחת מהן היא מנגנון הקשור לערך הקדושה, הוא הטומאה והטהרה. ערך זה נדחק לתת־מודע האישי והקולקטיבי בשיח המוסרי המערבי. עבור אנשים מסוימים, מחט המפלחת את הבשר ומחדירה חומר רב־עוצמה לתוך הגוף יוצרת תחושת איום, של פגיעה בשלמות הגוף וטהרתו.
כאשר ספורטאי־העל קארל לואיס נשאל אם הוא השתמש בסמים לשיפור היכולת, הוא השיב שהוא אוהב את גופו יותר מדי מכדי לתקוע בו מזרקים. איזה יסוד מוסרי עולה מתשובתו? תשובה המתבססת על היסוד של הגינות ושוויון היתה מדגישה את מחויבותו של לואיס להוגנות ספורטיבית; ואילו תשובה הנובעת מיסוד ההגנה מסבל היתה מתמקדת בפגיעה הבריאותית שבנטילת סמים. אולם תשובתו האינטואיטיבית של לואיס התייחסה, במודע או שלא במודע, לאלמנט הטומאה והטהרה, שלרוב איננו רגילים לשמוע כטיעון מוסרי.
עקרון הטומאה והטהרה בא בעיקר לידי ביטוי ביחס לגוף האדם, בהקשר של מה שנכנס אליו ויוצא ממנו ובהקשר של פעולות ניקיונו, ומגע עם גופים ויסודות אחרים. עיקרון זה גילם תפקיד מרכזי במוסר של קבוצות אנושיות רבות בעבר, והוליד מגוון של מערכות חוקים וכללים המבדילים בין טמא לטהור.
בחברות אנושיות רבות ברחבי העולם התפתחו כללים והרגלים שקשורים לטומאה וטהרה. היידט מסביר את הנטייה האנושית הזאת במונחים אבולוציוניים, ומציע שביטויים שונים לכך התפתחו כאמצעי הישרדות אינטואיטיביים טרם התפתחות המדע והרפואה המודרניים. אף על פי שבמקור ביטויים אלה נבעו מסיבות פרגמטיות כגון "אל תאכלו את הפרי הרקוב הזה שמא תחטפו קלקול קיבה", דתות ותרבויות מאורגנות יצרו כללים ונורמות שכבר איבדו את המטרה המקורית של הגנה פיזית, והתחלפו בתפיסות רוחניות ומיתיות של מושג הטהרה.
פרקטיקות של טומאה וטהרה נותקו ברובן מצרכים חומריים ופיזיולוגיים, ונותרו תעלומה למתבונן מהצד. עם אובדן המניעים הראשוניים או ה"מדעיים" שבפרקטיקות הטומאה והטהרה, איבד יסוד זה את תוקפו המוסרי בעידן המודרני במערב, וסומן כשריד עתיק, לא־מדעי, שמקורו בבורות ובאמונות תפלות. כתוצאה מכך, ערך הקדושה, ובתוכו פרקטיקות הטומאה והטהרה, "ירד למחתרת" או לתת־מודע של הפרט ושל הקבוצה.
התגובה הציבורית לחיסון האבעבועות השחורות באנגליה לפני 200 שנה ביטאה את החרדה שקשורה בכניסה של חומרים לגוף ובערבוב התחומים: הרעיון המבריק של ג'נר להחדיר חומר שמקורו בפרות לתוך הגוף האנושי, על מנת לחסנו, נתפס כערבוב בוטה בין אדם ופרה, ועורר חזיונות מבהילים בדמיונם של אנשי התקופה. קריקטורה מפורסמת משנת 1802 תיארה את פחדיהם המדומיינים של המתנגדים לחיסון, על ידי ציור של פרות קטנות נובטות מתוך גופם. באופן דומה, ייתכן שרבים מאלה הנמנעים מחיסון בימינו, הם אלה שהמנגנון המוסרי שלהם מקצה מקום גדול יותר ליסוד הקדושה, בביטויו דרך טומאה וטהרה. הם רואים בחיסון חומר זר שביכולתו לזהם את גופם ולטמא אותו.
היידט מראה שבכל מה שקשור בטיעונים מוסריים, אינטואיציות קודמות להסברים שכלתניים. לטענתו, פגיעה באמות המוסר מתבטאת אצל בני אדם ראשית בצורה רגשית דרך תחושות גוף שליליות, ורק אחר כך מתווסף לכך ביטוי שכלי. אדם אינו יודע תמיד להסביר מדוע הוא חש דחייה, זעם או גועל כלפי דבר כלשהו. על אחת כמה וכמה קשה להבין את מקור התחושה הזאת בהיעדר הכרה חברית. רבים מן הסתם חוו מצבים שבהם הם חשו גועל כלפי משהו, אף על פי שהם לא "אמורים" להרגיש כך.
באופן דומה, הסבר שעושה שימוש במונחים של טומאה וטהרה לא יזכה לאוזן קשבת בחברה המערבית ולא ייחשב לגיטימי. כל שנותר לאנשים החווים בעוצמה את היסוד הזה אינו אלא לבסס את התנגדותם על שלושת יסודות המוסר המקובלים בשיח המערבי.
מגבלות אלה מסבירות את הסיבות הלא כל־כך משכנעות שמתנגדי החיסונים נאלצים להשמיע כדי להגן על החלטתם. כך, שמועות לגבי תופעות הלוואי המסוכנות של החיסון משחקות על יסוד ההגנה מסבל; הטענות לגבי מניעיהן האפלים של חברות התרופות מתחברות ליסוד ההגינות והשוויון; ותיאוריות קשר על החדרת שבבי מעקב לגופינו עושות שימוש ביסוד החירות.
לו רק היה מתאפשר להם, ייתכן שמתנגדי החיסון היו משתמשים בטיעונים שמבטאים באופן ישיר את אלמנט הטומאה והטהרה — טיעונים כגון "אני אוהב את גופי יותר מדי מכדי לתקוע לתוכו מזרקים" או "אני לא מוכן לזהם את דמי בחומר לא טבעי". אולם בהיעדר שפה כזאת בשיח הליברלי, לא נותר אלא להיאחז בסיבות קלושות. חסרונו של יסוד הקדושה מהשיח הציבורי פוגם ביכולת לנהל תקשורת בונה בנושא, ומותיר את שני הצדדים מתוסכלים. בעוד שמתנגדי החיסון אינם מצליחים לבטא במדויק את תחושותיהם וסיבותיהם, הציבור הכללי אינו מצליח למצוא הצדקה להיעדר הסולידריות החברתית שלהם.
מה בכל זאת אפשר לעשות מול ההתנגדות לחיסון? עבור מרבית המתנגדים, ייתכן שהזמן יעשה את שלו, וככל שיתבררו יעילותו ובטיחותו של החיסון תפחת התנגדותם לקבלתם. אך לצד כל זה, ואולי עוד קודם, יש חשיבות לנסות להבין את המניעים החמקמקים של מתנגדי החיסון, וכך לדייק את השיח ולחלץ אותו מן המבוי הסתום שאליו נקלע. הבנה זו אין פירושה קבלה או הסכמה, אלא זיהוי נכון יותר של מהות המחלוקת כדי למצוא לה פתרונות טובים ומוסכמים.