איזה שחקן גרם לכם להתאהב בכדורגל?

[אמה גולדמן]

ישר מהטוויטר
אצלי

[נוה]

למרבה הכאב אצלי מדובר בשמעון גרשון.

[בני12]

משה סיני

[לירון האדום]

הסיפורים על סיני

Sent from my SM-G960F using Tapatalk

[מילפורד]

משה סיני, ספציפית, גולים שהבקיע מבעיטות קרן.

[Hapoelian]

רונאלדיניו...

את מה שעשה עם הכדור בתקופת ברצלונה לא ראיתי מאז.

[teknoboy]

כביכול סיני, אבל בעצם זה היה בגלל שני גולים של גילי לנדאו (יד בגמר גביע, גול אליפות ב86).

[De Niro]

לכאורה , משה סיני
אבל מתאהבים כשגדלים לתוך זה , ולא בגלל שחקן כזה או אחר

Sent from my SM-G930F using Tapatalk

[הגלמוד מלוד]

בשבילי זה עדיין סלים טועמה. הייתי מתרגל כדורים חופשיים שעות..

[לירן]

שלום תקווה.

[dino]

אהבתי את הפועל מ1991/92 כזה פלוס מינוס(כן אני כבר התחלתי לצפות בתוכנית של רפי קרסו בערוץ הבריאות)
בזמנו בהפועל, היה קשה למצוא שחקן שאתהב בכדורגל שלו, קצת שקווירין, קצת באקו.
נבחרת קרואטיה של 96׳ גרמה לי להבין מה אני אוהב בכדורגל, כשב98 היא חיזקה זאת יותר. דאבור סוקר, שלימים הפך לשוקר, בזכות התערבות רמי וויץ. אליושה אסאנוביץ׳, כמובן בובאן. מאז הבנתי שאני ועמי ה״ביצ׳ים״, זה מעבר לכדורגל, זאת אידיאולוגיה.

ואז, כמו בהזמנה במיוחד בשבילי, אחרי כל מיני יוגוסלבים אפורים יחסית(על גייזר יש ויכוח), הגיח לעולמי סבסטיאן סימרוטיץ׳, שזה התגלמותו של ״היגוסלבי היפה״, עם כוח פריצה אדיר, ג׳ל בשיער ואישיות לא יציבה, שזהו השחקן הראשון שהערצתי בכל חיי.

[אלונסו14]

ראול ואוגבונה

[אסיטובי]

הסיפורים של אבא על קלדרון ואז לראות את שלום תקוה מפרפר שחקנים שחצי מהגיל שלו

[אדום]

התלבטות קשה בין מילאן אוסטרץ, טועמה ובלילי...

[הוקיץ']

תקווה כמובן.
פעם ראשונה שנתקלתי בשחקן שרואה על המגרש דברים שאני לא רואה.

[Ron.T]

מי שגרם לי באמת להתאהב בכדורגל היה דניס ברגקאמפ, כמה חודשים אחרי שהוא בא לארסנל והתחיל להשכיב את המגנים בפרמייר ליג על הרצפה , הוא התחפש לעיראקי מנתניה והתחיל לשחק גם בהפועל ולהזדהות בתור שלום תקווה. לפחות אז בתור ילד עשיתי הקבלה בין השניים.

[Noam]

רונאלדיניו...

את מה שעשה עם הכדור בתקופת ברצלונה לא ראיתי מאז.

1+

[דה ברונו]

רונאלדיניו.
בהפועל הקהל

[סומך]

מי שגרם לי באמת להתאהב בכדורגל היה דניס ברגקאמפ, כמה חודשים אחרי שהוא בא לארסנל והתחיל להשכיב את המגנים בפרמייר ליג על הרצפה , הוא התחפש לעיראקי מנתניה והתחיל לשחק גם בהפועל ולהזדהות בתור שלום תקווה. לפחות אז בתור ילד עשיתי הקבלה בין השניים.

בול! (רק שלא ממש הייתי ילד אז...)

[מילפורד]

אהבתי את הפועל מ1991/92 כזה פלוס מינוס(כן אני כבר התחלתי לצפות בתוכנית של רפי קרסו בערוץ הבריאות)
בזמנו בהפועל, היה קשה למצוא שחקן שאתהב בכדורגל שלו, קצת שקווירין, קצת באקו.
נבחרת קרואטיה של 96׳ גרמה לי להבין מה אני אוהב בכדורגל, כשב98 היא חיזקה זאת יותר. דאבור סוקר, שלימים הפך לשוקר, בזכות התערבות רמי וויץ. אליושה אסאנוביץ׳, כמובן בובאן. מאז הבנתי שאני ועמי ה״ביצ׳ים״, זה מעבר לכדורגל, זאת אידיאולוגיה.

ואז, כמו בהזמנה במיוחד בשבילי, אחרי כל מיני יוגוסלבים אפורים יחסית(על גייזר יש ויכוח), הגיח לעולמי סבסטיאן סימרוטיץ׳, שזה התגלמותו של ״היגוסלבי היפה״, עם כוח פריצה אדיר, ג׳ל בשיער ואישיות לא יציבה, שזהו השחקן הראשון שהערצתי בכל חיי.

אין ויכוח על גייזר, היה שחקן גדול!

[מילפורד]

תקווה כמובן.
פעם ראשונה שנתקלתי בשחקן שרואה על המגרש דברים שאני לא רואה.

ירדו עכשיו איזה 10-15 שנים מהערכה שלי לבן כמה אתה.

[Hayco]

גדלתי על יוסי בניון, מאמין שהקסם שהוא עשה במגרש היה הדבר שמשך אותי להתעניין בכלל בכדורגל

האהבה להפועל הגיעה דרך חבר ילדות
עונת 99/00

Sent from my SM-G975F using Tapatalk

[Sin Queso]

שביטטט

[שחר]

דן עזריה


Sent from my iPhone using Tapatalk

[dino]

אהבתי את הפועל מ1991/92 כזה פלוס מינוס(כן אני כבר התחלתי לצפות בתוכנית של רפי קרסו בערוץ הבריאות)
בזמנו בהפועל, היה קשה למצוא שחקן שאתהב בכדורגל שלו, קצת שקווירין, קצת באקו.
נבחרת קרואטיה של 96׳ גרמה לי להבין מה אני אוהב בכדורגל, כשב98 היא חיזקה זאת יותר. דאבור סוקר, שלימים הפך לשוקר, בזכות התערבות רמי וויץ. אליושה אסאנוביץ׳, כמובן בובאן. מאז הבנתי שאני ועמי ה״ביצ׳ים״, זה מעבר לכדורגל, זאת אידיאולוגיה.

ואז, כמו בהזמנה במיוחד בשבילי, אחרי כל מיני יוגוסלבים אפורים יחסית(על גייזר יש ויכוח), הגיח לעולמי סבסטיאן סימרוטיץ׳, שזה התגלמותו של ״היגוסלבי היפה״, עם כוח פריצה אדיר, ג׳ל בשיער ואישיות לא יציבה, שזהו השחקן הראשון שהערצתי בכל חיי.

אין ויכוח על גייזר, היה שחקן גדול!

היה פסיכופט כמו בספר, אבל כדורגל לא מרגש. חוץ מבאמת משחק יוצא דופן שלו מול חיפה בבלומפילד, שהיה באמת תותח, על כל המגרש, התקפה הגנה.

[אלון1]

רונאלדו הברזילאי

[בר קולמוסא]

תקווה וגרשון. אני זוכר שיחסתי לגרשון איזו הבנת משחק עילאית, כאילו הוא ידע תמיד לאן לרוץ שניה לפני שהקשר הבין לאן למסור. גם היציאות שלו קדימה היו מעין הוכחה לזה שהוא מבין כדורגל יותר מנגיד אסי דומב לידו. נראה לי שבגללו תמיד נהנתי לשחק (עם חברים) יותר מאחורה. על תקווה אין צורך להכביר במילים.
להוציא את הפועל, הפעם היחידה ששחקן ממש גרם לי לחכות בציפיה למשחקים שלו זה מסי-צ׳אבי-אינייסטה. סאחי אבל זו המציאות. ברצלונה ההיא הייתה משהו שפשוט היה תענוג לראות.

[red in blood]

גרשון.
הוא ייצג אצלי בזמנו את כל מה שאהבתי בשחקן:
אחראי, מנהיג, כשרוני, ראיית משחק, אוהב את הספורט, גדל בקבוצה, אוהב אותה ונאמן לה (-_-), אינטיליגנט, שחקן הגנה (תמיד הערכתי את זה יותר מהתקפה), ווינר, רגיש, ונחמד גם בעולם החיצוני, מעבר לכדורגל.

זה למה גם הסיפור שלו כאב לי משמעותית יותר מזהבי או וורמוט. כי גדלתי עליו.

[לירון האדום]

גרשון.
הוא ייצג אצלי בזמנו את כל מה שאהבתי בשחקן:
אחראי, מנהיג, כשרוני, ראיית משחק, אוהב את הספורט, גדל בקבוצה, אוהב אותה ונאמן לה (-_-), אינטיליגנט, שחקן הגנה (תמיד הערכתי את זה יותר מהתקפה), ווינר, רגיש, ונחמד גם בעולם החיצוני, מעבר לכדורגל.

זה למה גם הסיפור שלו כאב לי משמעותית יותר מזהבי או וורמוט. כי גדלתי עליו.

כמו רבים אחרים.
כל מילה

Sent from my SM-G960F using Tapatalk

[כפיר אדום]

דן עזריה


Sent from my iPhone using Tapatalk

בול!

Sent from my SM-G973F using Tapatalk

[Hapoel]

גרשון

[Giovanni Giorgio]

בטיסטוטה
לא אשכח את ההתרגשות כשקיבלתי את האס שלו בסופרגול

[שי1977]

דייגו ארמנדו מראדונה

[רמונז]

מצטרף לגרשונים, עם הסתייגות...
גרשון - כי הוא היה הכי הפועל, הכי חכם, הכי אלגנטי, לא הכי מהיר. כי הוא היה המנהיג בחבורת התינוקות (שבעצם הם בני גילי בערך). אני חושב שברגע שאתה מבוגר יותר מהשחקנים כבר קשה להעריץ שחקנים או ממש להתרגש מהם. כפיר אודי, פיני, אפק, סלים - זה היה מדהים. לצעירים מהם כבר לא יכולתי להתחבר ככה.
וההסתייגות - בעצם לא התאהבתי בכדורגל בגיל 17, אלא קודם, דווקא בקבוצה המחורבנת של שנות ה-90. כנראה הרגע המרגש ביותר היה ה-4-2 בדרבי (מוסקל, אלון אופיר, שגיב וכו'), ואם לבחור שחקן אחד מתוך החבורה הזאת - הרי זה אבי אזולאי. למה? ככה.

[נשמה אדומה זקנה]

"היידה בים היידה בום
היידה שייע פייגנבויים."

(היו זמנים טובים, לפני שהמציאו את הרעליטי)
כאן, עם השפמפם האגדי ועם עוד שתי אגדות כדורגל:

[עד המ!!ת הפועל]

רועי זיקרי

[פרימו לוי]

לא שחקן ספציפי אלא גמר יורו 2000. צרפת השוותה בהתקפה אחרונה שמתחילה מהשוער, מהסוג שלכולם ברור שלא יצא ממנה כלום ואיכשהו זה נגמר בגול. ואז טרזגה שם את הפצצה ההיא ושבר לי את הלב והאמת שזו פעם ראשונה שאני מבין שזה מסביר למה אני אוהד את הפועל גם. הזכרון הראשון שלי המעורפל למדי הוא ממשחק של הפועל באיזה הפסד למכבי חיפה שראיתי בטלוויזיה נראה לי ב99׳, הרגשתי שאני מסמפט יותר את המפסידים. ומאז המזוכיזם יסודו כבר בזכרון הכדורגל הראשון שלי ובחווית הכדורגל העוצמתית הראשונה שלי.

[אחד עם כיפה]

כפיר אודי

[יהלום14אדום]

נולדתי לכדורגל מהבית ככה שזה לא היה שחקן ספציפי.
להבדיל, אני יכול לתת רשימה של שחקנים שגורמים לי לשנוא כדורגל יותר ויותר בכל שבוע

[אבו-דגל]

ברקאמפ והנרי